בכמה משפטים

איך שגלגל מסתובב לו: מי היה מאמין שמיקרוסופט (מיקרוסופט!) תעשה קולות של קורבן ותדרוש ביקורת של רשויות הגבלים עסקיים (הגבלים עסקיים!) כלפי עיסקת גוגל-Doubleclick. מה קורה פה? ובאמת מה קורה עם הגוגל האלה? קודם קנו את יוטיוב במיליארד וחצי דולר והרגיזו את כל מי שדואג לזכויות יוצרים ברשת. עכשיו הם קונים קונים את Doubleclick ב-3 מיליארד ומרגיזים את כל מי שדואג לפרטיות. תיכף הם עוד יקנו לנו את ויקיפדיה - ומה ישאר אז?

Doubleclick היא אוייבת ישנה של פעילי הפרטיות בעולם. החברה היא מעין סוכנות תיווך בין מפרסמים לאתרים גדולים ברשת. יש לה את כל הקליינטים הגדולים - הן מצד המפרסמים והן מצד האתרים, מאגר לקוחות חשוב לגוגל. יש לה את הקליינטים, מאחר שפיתחה אמצעים לניתוח שוק הגולשים, המאפשרים לה להתאים פרסומות לכל גולש, על מנת למקסם את שיעור ההקלקה - הנתון החשוב ביותר בפרסום המקוון. ניתוח השוק מבוצע בעיקר על ידי קוקיס של Doubleclick הנשלחים אל המשתמשים מכל אתר ואתר ברשת הלקוחות (הגדולה) של החברה. כך, גם אם תגלשו באתר ניו יורק טיימס וגם אם תעדיפו את אתר JDate, תקבלו קוקי מאותה חברה, Doubleclick, האוסף אינפורמציה על הרגלי הגלישה שלכם לא רק באתר של אותה חברה (באתר של Doubleclick אף אחד לא מבקר - מי מכיר אותם בכלל), אלא בכל האתרים החשובים. זה שונה מסתם קוקי של הניו יורק טיימס שחוסך לכם להירשם כל פעם מחדש ולבקש את המזג אוויר בתל אביב, אבל לא מתעניין במה שאתם קונים באמזון. זה מגה-קוקי, שעוקב אחריכם בכל מקום.

בסוף שנות ה-90 התעוררה סערה סביב רכישתה של חברת Abacus על ידי Doubleclick תמורת כמיליארד וחצי דולר. Abacus היתה חברת שירותי הדיוור הישיר הגדולה בעולם, בעלת מאגר מידע המכיל פרטים על 90% מאזרחי ארה”ב. מדובר בפרטים לא בנוגע לעולם המקוון (online) אלא לעולם ה”רגיל” (offline), כמו כתובת, טלפון, מספר חשבון בנק, כרטיס אשראי, משכנתא, הרגלי צריכה בסופרמרקט וכו’. בעקבות העיסקה שינתה Doubleclick את ה-privacy policy שלה, כך שתוכל להצליב מידע ממאגר המידע המקוון שלה עם המידע במאגרי ה”אולד סקול” של Abacus. זה הכניס את כל המערכת לסיחרור: ה-FTC פתח בחקירה (וסגר אותה בלי תביעה), והוגשו תביעות ייצוגיות צרכניות, שנדחו בבית משפט פדרלי בניו יורק. התביעות לא נדחו מאחר ש- Doubleclick צדיקים, אלא לנוכח העובדה הלא כל כך נעימה, שאין בארה”ב חוק להגנת הפרטיות. כך ניסו “לדחוף” את המקרה לחוקים כמו חוק האזנת סתר (לטעון שקוקי מאפשר האזנת סתר) ועוד מסגרות חקיקה לא מתאימות. מכל מקום, הסערה עברה.

עכשיו מתעוררים אנשי הפרטיות שוב, לנוכח החשש שגוגל תאחד את מאגר המידע האדיר שלה אודות שאילתות החיפוש של הגולשים (ותוכן האימיילים של גולשים המשתמשים, כמוני, בג’ימייל, שירות שנותן לכם כ-3 ג’יגה איחסון תמורת סריקת תוכן התכתובת שלכם לצורך התאמת פרסומות) עם המאגר העצום של Doubleclick. במובנים רבים, הסוסים כבר ברחו מהאורווה. גוגל לא צריכה את העוגיות של Doubleclick כדי להרכיב פרופיל גולש. יש לה את עוגיית-העוגיות משלה, עוגיה שפוקעת ב-2038 ומרכיבה פרופיל מדהים בהשלכותיו של המוח של כל גולש וגולש. כל מה שאנחנו רוצים, מקווים, פוחדים, סקרנים, מתאווים, מתעניינים נמצא שם. כל חיפוש של תרופה או מחלה, בית למכור או לקנות, עבודה או מתחרה, חבר או חברה, פורנו רך או קשה, משחקים, חופשות, הימורים, חיות מחמד, וכו’ וכו’. הכל כבר נמצא שם. מנועי חיפוש - ובראשם מנוע המנועים שבאמת ברוך הוא (מה היינו עושים בלעדיו??), מציבים בעיה קשה של פרטיות. מיקרוסופט לא סתם עושים רעש. דיני הגבלת הפרטיות של היום הם דיני ההגבלים העסקיים של אתמול. ביל גייטס אמר את זה בעצמו לאחרונה. עכשיו צריך להתחיל להתמודד עם זה.