בכמה משפטים

ובהמשך לפוסט הקודם - טוויטר כמובן לא לבד. אתרים שבהם גולשים בוחרים לחשוף מידע אישי הם ה-דבר כיום ברשת. בין אם מדובר ברשתות חברתיות כ-Facebook ו-Myspace, באתרי שיתוף תמונות כ-Flickr ו-Photobucket, באתרי שיתוף קישורים כמו Delicious, בבלוגים, פודקסטים (הנה שלנו - גיל גייר, אפי פוקס ואני), וכו’. עושה רושם שכיום הגולש הממוצע מחפש דרכים נוספות לחשוף מידע אישי, לא להגן עליו. השאלה היא, האם מפרסמי התוכן חושבים על כך שהמידע יהיה ניתן לאיחזור וחיפוש גם בעוד שנים רבות. האם ביל קלינטון או ג’ורג’ בוש (הבן) היו נבחרים לנשיאות אילו היו מפרסמים פרופיל בפייסבוק או בלוג בימי הקולג’ העליזים שלהם? ואם בעבר היה לציבור עניין בחשיפה של מידע אישי של סלבריטאים, כיום ברשת כולם סלבריטיס, כולם חושפים ונחשפים, צופים ונצפים.
מכל מקום, נראה שהמינוח המדוייק למה שהגולשים רוצים הוא שליטה - שליטה על מטרות השימוש במידע, זהות הזכאים לגשת למידע, ותוכן המידע המפורסם. פרטיות כשליטה על מידע אישי.